דברי נציג הקריה בטכס : אורי יסוד
ד"ר
משפחת
ארלוזורוב היקרה , נשיאות נכבדה , מכובדי כולם !
במשך אלפי שנים היה עמק זבולון (שנקרא
בעבר "עמק ג'ידרו", על שם יישוב ערבי, ששכן שם) שטח ביצות וחולות
וכמעט ריק מאדם, האדמה לא הייתה ראויה לעיבוד , והמחלות הממאירות היו מפילות חללים
מהתושבים המעטים שהתגוררו שם.
הימים היו ימי שלטון המנדט הבריטי
שהצר את צעדי היהודים והקשה על התפתחותו והתרחבותו של הישוב מעבר לגבולות הקיימים
. כל ישוב חדש נחשב בעיני הבריטים להפרת הסטאטוס-קוו ולאיום על שלום המדינה
ואזרחיה , כל רכישת קרקע של הקרן הקיימת לישראל החמירה מבחינתם את המצב בארץ והייתה,
למורת רוחם של נציגי השלטון. מנהיגי
הישוב הערבי , לעומת זאת קיבלו את עזרת
שלטונות המנדט במלחמתם נגד מכירת קרקעות ליהודים.
בשנת תרפ"א (1925) – נרכשו אדמות עמק זבולון כ- 40,000 דונם ע"י יהודים אמריקאים –
חברת "מפרץ חיפה" שניגשה מייד
לעבודת הכשרת השטח, יישור החולות וייבוש הביצות.
אולם בשנת 1926 כשל הניסיון בשל המצב הכלכלי הקשה שפרץ בשנה זו וגרם לאבטלה
המונית . האבטלה פגעה בעיקר בחברי הארגונים והם לא יכלו לעמוד בהתחייבויותיהם.
לא היה לארגונים מספיק כסף כדי לשלם
את החוב לבעלי הקרקע... ואז באה הקרן
הקיימת לישראל , וגאלה את השטח.
באותה תקופה פועלי חיפה התגוררו בדירות
רעועות, בצריפים או במרתפים ללא חדרי נוחיות
צמודים . וכמה משפחות גרו בדירה משותפת אחת וחדרי נוחיות משותפים.אחת ההתארגנויות
הפחות ידועות בהיסטורית ההתיישבות בארץ ישראל הייתה כשקמו מספר פועלים ואמרו:בואו
ונתארגן, נרכש קרקע, נקבל הלוואות ונבנה דירות , אבל כסף אין !
בשנת 1928 קק"ל כאמור רוכשת את אדמות עמק זבולון
וממשיכה בהכשרת הקרקע ,שהחלה חברת מפרץ
חיפה ונוצרו התנאים להגשמת הרעיון של אותה קבוצת פועלים . ההסתדרות עזרה לקבוצות שהתארגנו לשיכון ולקבלת
הלוואות לבניין בתיהם. ב - 200 לירות של אותם ימים אפשר היה, להקים
בשנת 1929 החליטו המתיישבים הפוטנציאליים
על הקמת "שכונת פועלים" והחלה ההרשמה.
שלוש הסיבות העיקריות להקמת
השכונה-
1] שכרם הנמוך של פועלי חיפה (הרכבת ,
הנמל ומפעלים אחרים) , חייב מציאת פיתרון שיכון בקרבת מקום.
2) הלוואה בתנאים נוחים למימון הקמת 200
הבתים הראשונים שהושגה ע"י החברה הכלכלית האמריקאית .
3] מאורעות הדמים שפרצו באוגוסט 1929 , ההתנפלות על היהודים בשכונות
הערביות בחיפה גרמה
לבריחת המוני יהודים שנותרו ללא קורת גג.
היחלצות הישוב היהודי לעזרתם סייעה להחשת
הבנייה .
כל ההכנות , הכשרת הקרקע , השגת
האמצעים וקבלת הרישיונות ארכו שנתיים.
ורק לאחר התערבותו המסיבית של
ד"ר
המיוחל לבניית השכונה חתום בידי
קולונל היירון , נציג ממשלת המנדט בצפון .
-2-
והנה הגיע היום י"ג בחשוון תרצ"א (4.11.30), יום הנחת אבן הפינה לשכונת
העובדים הראשונה בחיפה . נערכה חגיגה גדולה , אלפי
אנשים מחיפה באו להשתתף בשמחתם של המשתכנים הראשונים. השמחה הייתה גדולה כי ידעו
שאחריהם יבואו עוד עשרות אלפי יהודים מהארץ ומהגולה ליישב את כל עמק זבולון הנרחב..
חודשים אחדים לפני
שליחותו האחרונה, בשנת 1932 הספיק ארלוזורוב
לבקר ביקור חטוף ב"שכונת העובדים"
אשר במפרץ חיפה.
בתקופת התכנון והבניין של השכונה כשהיו נתונים במצוקה בשל נוהלי סחבת של שלטונות המנדט,
היו החברים נעזרים בעצותיו של ארלוזורוב ולעיתים פנו אליו החברים וביקשו עזרתו.
מכיוון שארתור ווקופ הנציב העליון ששלט
בארץ היה ידידו , דאג ארלוזורוב לשיפור היחסיםבין הישוב לשלטון הבריטי.
חבלי
לידה קשים ידעו מייסדי השכונה , שנה לאחר הנחת אבן הפינה , הוחל בבניית הבתים
הראשונים ובחודש ינואר 1933 נכנסו 160 המשפחות הראשונות לבתיהן , אלו היו אנשי
ארגון א' שהורכב משני ארגונים , "פועלי הרכבת" , ו"ארגון לשכונות
העובדים בעמק עכו" . הם החלו לאכלס
את בתיהם ולארגן את חייהם עפ"י תקנון שקבעו לעצמם . לכל בית היה שטח של דונם אדמה עליו הקימו המתיישבים משקי עזר שכללו גן ירק , עצי פרי , וגידלובעלי
חיים , מה שללא ספק עזר לקיום השוטף
כחצי שנה מאוחר יותר בכ"ב סיון תרצ"ג
ה – 16.6.1933
מזדעזע הישוב בארץ
ישראל לנוכח הידיעה על הירצחו של
בעצם שנת פעולתנו (כ"ב סיון
תרצ"ג – 16.6.1933) נפל בידי מרצחים על שפת ים
תל אביב חברנו מנהיגנו
המומים ומדוכאים מאסון התנועה – האומה ,
וכדי להשריש את זכרונו ומפעלו
בלבותינו הקימונו את שם המת על קרייתנו
וביום כ"ג סיוון תרצ"ג 17.6.1933 קראנו לשכונתנו בשם
קרית חיים (ארלוזורוב)
בהחלטה
זו באו לידי ביטוי ההכרה העמוקה הבלתי מסויגת ורגשי האהבה והתודה העמוקים שחשו
תושבי שכונת העובדים לחיים ארלוזורוב בפועלו הרב במסגרת תפקידיו הציבוריים בכלל ובסיועו
לקידום ענייניהם בפרט , על אף שלא הספיק לבקרם לעתים תכופות יותר .
קרית חיים הייתה הניסיון הנועז והמרתק
ביותר בארץ וגם בעולם , ליצור , מה שהוגדר "הוויה חברתית סוציאליסטית ,
אוטופית עירונית ייחודית – חברת מופת" , שכונת עובדים עם תקנון חברתי
וולונטרי מחייב , עם חובת עבודה עצמית ,ללא בעלות פרטית,ללא ניצול הזולת , חברה
שוויונית וצודקת עם חברות ועזרה הדדית .היה זה חזון חברתי מיוחד במינו , בהרכבו
האנושי במערכת סמליו כשהבולט בהם היה הדגל האדום שהתנוסס על כל בית בחגיגות האחד
במאי . בחגי האדמה – שבועות וט"ו בשבט היו כולם לובשים לבן ויוצאים בתהלוכות
ובמחולות . תשומת לב מיוחדת הוקדשה בקרית חיים לנושא החינוך הן בבתי הספר של זרם
העובדים והן בתנועות הנוער שפעלו בה . קרית
חיים הייתה בית היוצר לקיבוצים רבים שעשו בה את צעדיהם הראשונים בטרם עלו על
הקרקע לישובי הקבע שלהם כמו : עין המפרץ
, כפר מסריק , משמר הים – אפק , רוחמה , עמיר
, שמיר , המעפיל , יחיעם , החותרים , רשפים , נחשולים , יסעור , ושדות ים , עד היום עומד על תילו בית התינוקות
של הקיבוצים ומשמש כקן השומר הצעיר בקרית חיים .
-3-
בסיום
העברת פעולה בסניף הנוער העובד בקרית חיים בשנת 1943 יצאה המדריכה חנה סנש להתנדבותה
לצבא הבריטי ולשליחותה באירופה שממנה לא חזרה .
בשנת 1946 החלה חברת השיכון של ההסתדרות ליישר
את שטח החולות מערבית למסילת הברזל שטח
שהפך מהר מאד לקליטתם של ניצולי התופת באירופה שלאחר המלחמה . וזו
הייתה ראשיתה של קרית חיים המערבית . יותר מאוחר נקלטו גם אוכלוסיות נוספות כמו ותיקי ההסתדרות ומפוני ואדי סאליב וחוף שמן
.
החינוך הערכי המיוחד לו זכו בני הקריה הן בבתי הספר והן
בשלוש תנועות הנוער שפעלו בקרית חיים במקביל ובשיתוף פעולה מלא האחד עם השני , הנוער
העובד , גורדוניה/התנועה המאוחדת והשומר
הצעיר נתן אותותיו ובגדול בפעילות תנועות ההתיישבות הציוניות בארץ ישראל . עשרות גרעיני התיישבות יצאו ממנה ואין
כמעט קיבוץ , מושב או מושבה ברחבי הארץ
שלא תמצא בה את בני קרית חיים . כמו גם באקדמיה בצה"ל , בביטחון ,
בפוליטיקה בספורט והיכן לא ?
בני קרית חיים נמנים על מייסדיהם של שלשה
קיבוצים בחלוקה מעניינת לפי תנועות הנוער , נחל – עוז , התנועה המאוחדת . להב , השומר הצעיר
. עין – גדי , הנוער העובד .
היום כשהמדינה העניקה אות הערכה – פרס ישראל לפעילות תנועות הנוער הציוניות לדורותיהן ,
זכאית בהחלט קרית חיים לטפוח לעצמה על השכם . ולאור הבעיות הקשות בקרב בני הנוער בארצנו חייבים אנחנו למנף את
הנושא , לעזור לתנועות הנוער העושות
מלאכת קודש ולהחזיר עטרה ליושנה .
השכול בישראל לא פסח גם על קרית חיים . 228
מבניה ובנותיה של הקריה נפלו במלחמות ישראל . פרט מעניין בסיפורי הנופלים היא העובדה
שבשיירת יחיעם במלחמת השחרור נפלו 19 בני קרית חיים מתוך 49 אנשי השיירה , מאז
ומדי שנה מתקיים בסמוך ליום נפול השיירה טקס אזכרה בקן השומר הצעיר בקרית חיים .
מעמדה המוניציפאלי של קרית חיים היה שנוי
במחלוקת מיום הקמתה ובשנת 1948 לאחר שבע עשרה שנות חיי יצירה אוטונומיים המלווים
בקשיים , בהתלבטויות , בהישגים ומחדלים
החליטו חברי הועד להצטרף לעירית חיפה וב – 1951 אושרה סופית הצטרפות זו.
עם חקיקתו של חוק חינוך ממלכתי ב – 1952 , נטמע זרם החינוך של העובדים בקרית חיים בזרם החינוך הארצי .
איתרע מזלי כבן קרית חיים להיות חבר בצוות ששם
לו למטרה לציין בחגיגות ובטקסים את מלאת שבעים וחמש שנה לקרית חיים מהר מאד הבנתי
שבאירועים מסוג זה ישנה חשיבות רבה לחידוש
הקשר שנותק עם משפחת ארלוזורוב . ב – 2 בנובמבר 2006 (יום האזכרה ליצחק רבין) נפגשתי עם שאול לשיחה מרתקת וב – 7.1.2007
תאריך פתיחתה של שנת השבעים וחמש לקרית
חיים הענקנו לו ולבני המשפחה האחרים את אות יקיר קרית חיים .
היום , כשאנו מציינים שבעים וחמש שנה להירצחו של
ד"ר
של שאול בפגישתנו :
"קרית חיים , כידוע יש לה זכות ראשונים
בהנצחת שמו של אבי ,
תודה
רבה אורי יסוד